Troumot
Daf 40b
רִבִּי חַגַּיי שָׁאַל לַחֲבֵרַייָה מְנַיִן לָאוֹכֵל בִּרְשׁוּת שֶׁהוּא פָטוּר. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא חוּלִין 40a וְנִמְצָא תְרוּמָה שֶׁהוּא חַייָב. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל וְנִמְצָא כֹהֵן שֶׁהוּא פָטוּר. אָֽמְרִין לֵיהּ מֵהוֹרַייַת בֵּית דִּין. אָמַר לוֹן עוֹד צְרִיכָה לִי. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא חוֹל וְנִמְצָא שַׁבָּת שֶׁהוּא חַייָב. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא פֶּסַח וְנִמְצָא שְׁלָמִים שֶׁהוּא פָטוּר. 40b אָֽמְרוּן לֵיהּ מִשּׁוֹחֵט בִּרְשׁוּת. אָמַר לוֹן עוֹד צְרִיכָה לִי. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא שׁוּמָּן וְנִמְצָא חֵלֶב שֶׁהוּא חַייָב. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא אָסוּר וְנִמְצָא מוּתָּר שֶׁהוּא פָטוּר. לֹא אֲגִיבוּ. אָמַר לוֹן נִמְלָכִין מִינָן אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ וְהֵבִיא. הַשָּׁב מִידִיעָתוֹ חַייָב עַל שִׁגְגָתוֹ. יָצָא זֶה שֶׁאֲפִילוּ יָדַע אֵינוֹ פוֹרֵשׁ. עָאַל רִבִּי יוֹסֵי לְגַבּוֹן אָמַר לוֹן לָמָּה לֹא אַמְרִיתוּ לֵיהּ אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ וְהֵבִיא. אָֽמְרִין לֵיהּ הוּא קְשִׁיתָהּ וְהוּא קִייְמָהּ.
Traduction
R. Hagaï demanda aux compagnons d’études (230)Cf. mme sŽrie, Horayot 1, au commencement ( 45c).: d’où sait-on que celui qui mange avec autorisation d’autrui (comme p. ex. l’esclave) est dispensé du paiement? Quelle différence y a-t-il entre la supposition erronée de se croire cohen et que l’on se trouve être simple Israélite, auquel cas on est dispensé? Et pourquoi lorsque l’erreur porte sur la qualité du fruit, que l’on suppose profane et qui est d’oblation, est-on tenu de le payer? C’est que cela dépend, répondit-on, d’une décision de tribunal (auquel cas, s’il y a erreur, on est dispensé de payer; tandis que lorsque l’erreur dépend de la personne elle-même, comme le doute sur l’oblation, il faut payer). Il y a encore une autre question à poser, leur dit-il: pourquoi, en accomplissant par erreur un travail au jour du Shabat, parce que l’on avait cru que c’est un jour de semaine, est-on tenu d’offrir un sacrifice expiatoire? Et pourquoi lorsqu’à la veille de Pâques qui se trouve être un samedi on égorge un animal que l’on croyait destiné au sacrifice pascal et qui ne l’est pas, est-on dispensé de cette expiation? C’est qu’au premier cas il a accompli librement le travail interdit en ce jour (il devait donc se prémunir contre l’erreur; et, pour l’expier, il offrira un sacrifice), tandis qu’en égorgeant la veille de Pâques un agneau d’un an, il y était pour ainsi dire forcé (ne pouvant supposer de prime abord que ce n’était pas destiné à Pâques; il est donc dispensé de tout). Il y a encore une autre question à vous poser, dit-il: pourquoi lorsqu’on s’imagine avoir mangé de la graisse permise et qu’il se trouve que c’est de la graisse interdite, est-on tenu d’offrir un sacrifice expiatoire, tandis qu’à l’inverse celui qui, croyant avoir mangé de l’interdit se trouve avoir mangé un produit permis, est dispensé de tout? Ils ne répondirent rien. Réfléchissons bien, leur dit-il, et nous trouverons que l’on peut déduire du verset: ou s’il vient à connaître (lui devient connu), il offrira etc. (Lv 4, 23), qu’au cas où l’un regrette une faute commise par ignorance, il faut expier l’erreur; mais on en exclut (et dispense) celui qui, ayant connaissance de l’interdiction, s’y adonne volontairement. R. Yossé se rendit auprès d’eux et leur dit: pourquoi n’avez-vous pas répondu à l’objection de R. Haggaï, en lui citant le verset: si le péché lui a été connu etc.? Précisément, répondirent-ils, il a posé la question et il y a également répondu en invoquant de même verset.
Pnei Moshe non traduit
ר' חגיי שאל לחברייה. גרסי' להא בריש מסכת הוריות ויש כאן חילופי תיבות בטעות דמוכח וכן שם במקצת מנין לאוכל ברשות שהוא פטור. מ''ט דר' יהושע דפוטר ומנלן לאוכל ברשות כזה שהוא פטור הרי בטעות הוא וכי מה בין שאר שוגג שסבור שהוא חולין ונמצא תרומה שהוא חויב ומה בין סבור שהוא כהן ונמצא ישראל כצ''ל כמו שהוא שם שהוא פטור. דאמרת שהוא פטור ואמאי הרי אכילתו בטעות היתה וליהוי כשאר שוגג דעלמא:
אמרין ליה מהורוית ב''ד. כלומר מדין הוראת ב''ד למדנו דבר זה דכמו דאמרינן התם גבי העושה ע''פ הוראת ב''ד דלא דמי לשאר שוגג שהשגגה היא באכילה עצמה שכסבור שהיא מותרת דבכה''ג הוא דחייבה התורה בקרבן כגון שכסבור על חלב שהוא שומן וכן כסבור שהוא חולין ונמצא תרומה דבהא הוא דמיחייב קרן וחומש לאפוקי היכא דלא שגג באכילה עצמה שידע שהוא חלב אלא שאכל על פי הוראת ב''ד שהורו לו שמותר דפטור מקרבן וה''ה נמי הכא שידע שהיא תרומה ואכל בשגגת עצמו שכסבור שהוא כהן ומותר לו לאכלה דהויא דומיא דהוראת ב''ד ובכה''ג לאו שוגג מיקרי לענין חיובא דקרבן וכן לחיובא דקרן וחומש בתרומה:
אמר לון עוד צריכה לי. כלומר עוד קשיא לי חדא הא דלקמיה ומתוך כך קשיא לי היא גופה דאמריתון לי כדמסיק ואזיל להקושיא:
מה בין. השוחט בשבת שסבור שהוא חול ונמצא שבת שהוא חייב בקרבן דהוי שוגג ומה בין סבור שהוא פסח ונמצא שלמים ושחטו בשבת שהוא פטור לר' יהושע כדתנן בפ''ו דפסחים בשאר כל הזבחים שראויין הן לפסח וכסבור שהוא פסח ושחטו בשבת ונמצא שלמים ר''א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ומה בין זה לשוחט בהעלם שבת:
אמרין ליה משוחט ברשות. כלומר מהאי טעמא הוא דפוטר לפי ששחט ברשות מצוה שכסבור שהוא פסח וקסבר ר' יהושע טועה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור הוא כגון זה שהקריב קרבן דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין הן:
אמר לון עוד צריכה לי. כלומר דהיא גופה מעיקרא קשיא לי דלדבריכם האומר מותר לאו שוגג הוא לענין קרבן מה בין סבור שהוא שומן ונמצא חלב שהוא חייב ומה בין סבור שהוא מותר ונמצא אסור שהוא פטור. כצ''ל וכן הוא בהוריות ושם ג''כ יש חילופי תיבות בספרי הדפוס ברישא וטעות דמוכח הוא כלומר מ''ט דאמריתו באומר מותר כמו בסומך על הוראת ב''ד וכן גבי פסח שהוא פטור לר' יהושע ומאי שנא מכסבור כשהוא שומן ונמצא חלב שהוא חייב:
לא אגיבון מה. ולא השיבו לו דבר מה על זה:
אמר לון נימא לכון מנין. עכשיו אני אומר לכם מנין למדו דבר זה דכתיב גבי חטאת או הודע וגו' ורישיה דקרא אשר לא תעשינה בשגגה ואשם או הודע וגו'. ודרשינן השב מידיעתו מביא על שגגתו יצא זה שאפי' יודע אינו פורש שזה האומר מותר אינו שב מידיעתו הוא וכן זה הסומך על הוראת ב''ד אע''פ שיודע שחלב הוא אינו שב מידיעתו:
עאל ר' יוסי לגבון. נכנס רבי יוסי אח''כ אצליהם לבית המדרש והגידו לו שנתקשו בדבר ששאל להם רב חגיי ואמר להם למה לא אמריתו ליה מהמקרא הזה או הודע וגו' ואמרו לו כבר רב חגיי בעצמו הוא הקשה לנו קושיא זו והוא בעצמו קיימה ותרצה מדרשת המקרא הזה:
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי זֶה אֶחָד מִשָּׁלֹשׁ מִדְרָשׁוֹת שֶׁהֵן מְחֻוָורִין בַּתּוֹרָה. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם. וְכִי יֵשׁ כֹהֵן עַכְשָׁיו וְאֵין כֹּהֵן לְאַחַר זְמָן. וְאֵי זֶה זֶה זֶה שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה שֶׁעֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁירָה. אָמַר רַב וּפוֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה כָּל שֶׁהוּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל לֵוִי עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁירָה.
Traduction
Lorsque le cohen debout devant l’autel, etc.'' dit la Mishna. R. Yohanan dit au nom de R. Yanaï que le verset suivant offre l’une des trois interprétations les plus claires qui se fondent sur le texte biblique (231)Les 2 autres se trouvent au 1, 5 et 2, 4, cf. (Halla 1, 4): Tu viendras vers le cohen qui sera alors en fonctions (26, 3). Or, se peut-il qu’il y en ait un actuellement qui, plus tard, ne fonctionnera plus? Oui, c’est celui qui, au moment où il se trouve devant l’autel, en train de sacrifier les offrandes à Dieu, apprend qu’il est le fils d’une femme répudiée, ou de celle qui a subi le lévirat; son œuvre est pourtant valable. Selon Rav (232)Cf. Babli, Qidushin 66b., le verset disant: tu agréeras l’œuvre de ses mains (ib. 33, 11), indique que le sacrifice accompli par un descendant de Lévi est valable.
וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב בִּלְבַד כֹּהֵן מַקְרִיב. וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וַאֲפִילוּ כָל כֹּהֵן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב וּבִלְבַד בְּקָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וַאֲפִילוּ בְּקָדְשֵׁי הַגְּבוּל. עַל דַּעְתַּייְהוּ דְּרַבָּנִין וּבִלְבַד בִשְׁעַת מִקְדָּשׁ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וַאֲפִילוּ בִּזְמַן הַזֶּה.
Traduction
Selon l’opinion de Rav, le cohen peut seul sacrifier; mais, selon R. Yohanan, c’est permis pour n’importe quelle œuvre sacerdotale (233)Comme p. ex. l'inspection des plaies ou autres fonctions.. Selon Rav, il s’agit seulement des sacrifices offerts au sanctuaire du temple; selon R. Yohanan, il s’agit aussi des diverses saintetés des frontières (comme l’oblation). Enfin, selon les rabbins, ce n’est admis que pendant l’existence du Temple de Jérusalem; selon R. Yohanan, c’est possible encore de nos jours.
Pnei Moshe non traduit
על דעתיה דרב ובלבד כהן מקריב. כלומר דוקא לענין קרבנות שהקריב הוא דמכשיר ר' יהושע כדדריש מופועל ידיו אבל לעניני כהונה אחרים כגון מה שטימא וטיהר בנגעים וכיוצא בדברים מה שניתנו לכהן לא מכשיר דלא גלי רחמנא אלא בפועל ידיו דקרבנות:
ועל דעתיה דר' יוחנן. דדריש מקרא דובאת וגו' ואפי' כל כהן. כלומר אפילו כל הדברים מה שצריך כהן כשר הוא מה שנעשה מקודם שנודע אע''פ שנולד חלל:
על דעתיה דרב. וכן איכא בינייהו בענין חלוקת מתנות כהונה דלרב ובלבד בקדשי המקדש דכמו דמכשיר הקרבנות שהקריב ה''נ כל מה שחלק בקרבנות אין מוציאין מידו ודוקא בקדשי המקדש דנלמד מקרבנות שגילה הכתוב אבל מה שחלק בקדשי הגבול תרומות ומעשרות וכיוצא בהן מוציאין מידו אבל לר' יוחנן דיליף מובאת אל הכהן וגו' הרי הוא ככהן לכל דבר מקודם שנודע ואפי' מה שחלק בקדשי הגבול אין מוציאין מידו:
על דעתיה דרב. כצ''ל ובלבד בשעת המקדש דיליף מקרבנות ודוקא בזמן שהן נוהגין אבל לר' יוחנן ואפי' בזמן הזה דגילה לנו הכתוב אשר יהיה וגו' דלעולם ככהן גמור הוא כל זמן שלא נודע שהוא חלל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source